החלטה בתיק ב"ש 5098/08

בעניינו של המשיב 1

1.         המשיב 1 (להלן: המשיב) מואשם יחד עם אחרים (המשיבים 2 ו-3) במספר עבירות, כמפורט להלן. המשיב 2 הוא בעליו של רכב מסוג פיג'ו בצבע אדום והמשיב 3 הוא בעליו של רכב פיאט אונו בצבע אדום. שלושת המשיבים מתגוררים באבו גוש, הם חברים קרובים ונהגו להימצא יחד שעות רבות במשך היום.

על-פי האמור באישום הראשון, ביום 31.7.08 בערב, קבע המשיב 3 מפגש עם אמיר עבדול רחמן (להלן: המתלונן הראשון). המשיב 3 הגיע למקום המפגש, באבו גוש, ברכב הפיאט האדום יחד עם המשיבים האחרים וביקש מהמתלונן את מכשיר הטלפון הנייד שלו על-מנת לבצע שיחה. כמו כן ביקש מן המתלונן לתת למשיב 2 50ש"ח והבטיח שהכסף יוחזר בקרוב. המתלונן נתן 50ש"ח למשיב 2 ואת מכשיר הפלאפון למשיב 3, ואז נמלטו הכל מהמקום בפיאט האדום, תוך שהמשיב 1 צועק לעבר המתלונן: " תיזהר אל תתקשר אלינו". לאחר מכן נסעו השלושה לשכונת מוסררה, שם מכר המשיב 3 את מכשיר הפלאפון. ביום 8.8.08 בשעות הערב יצא המתלונן הראשון ממכולת באבו גוש. המשיבים הגיעו לפתע ברכב הפיאט האדום והחלו לנסוע לכיוונו במהירות גבוהה. ברגע האחרון קפץ המתלונן הראשון על המדרכה כדי לא להיפגע. המשיב 3 עצר את הרכב בסמוך למתלונן הראשון ואמר לו: " אני יודע איך אני אטפל בך, אני אחטוף אותך לרמאללה". לאחר מכן התקשרו המשיבים למתלונן הראשון, והמשיב אמר לו: " הגשת תלונה, אה? אני יודע איך אני אוציא את הראש שלך מהמקום". בגין מעשים אלה מואשמים המשיבים בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין; גניבה לפי סעיפים 383 ו-384 לחוק העונשין; ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

על-פי האמור באישום השני, ביום 1.8.08 בשעות הערב ישבו תומר אשכנזי (להלן: המתלונן השני) וחבר בתחנת הדלק שואבה. המשיבים פנו אליהם והציעו להם לשתות ולאכול. לאחר מכן פנה המשיב 2 למתלונן השני וחברו וביקש להשתמש במכשיר טלפון נייד, כדי להתקשר לאימו שבבית חולים. החבר מסר למשיב 2 את מכשיר הפלאפון שלו, וכשהלה ראה שמדובר בדגם זול יחסית השיב לו אותו. לאחר מכן מסר המתלונן השני למשיב 2 את מכשיר הפלאפון שלו. שלושת המשיבים נכנסו לרכב הפיאט האדום ונמלטו מהמקום. לאחר מכן נסעו השלושה לשכונת מוסררה, שם מכר המשיב 3 את המכשיר תמורת סך של 400ש"ח. בגין מעשים אלה מואשמים המשיבים בעבירות של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, וגניבה לפי סעיפים 383 ו-384 לחוק העונשין.

על-פי האמור באישום השלישי, ביום 2.8.08 בשעות הערב נסע ליאור בושרי (להלן: המתלונן השלישי) ברכבו ובסמוך לצומת בית גוברין הבחין בפיאט האדום עומד במרכז הכביש. המתלונן השלישי עצר את רכבו. המשיב 3 ביקש ממנו מים בתואנה שיש ברכב אדם שהתעלף, ואמר: " אנחנו מאבו גוש תעזור לנו". המתלונן השלישי ניגש לתא המטען, ואז זינקו המשיב 2 למושב הנהג והמשיב - למושב שלידו, ונמלטו מהמקום ברכבו של המתלונן השלישי. המשיב 3 נמלט מהמקום ברכב הפיאט האדום. המתלונן נותר המום לצד הכביש, כאשר שני כלי הרכב ביצעו סיבוב פרסה והחלו לנסוע לכיוונו במהירות גבוהה. המתלונן נמלט משני כלי הרכב, קפץ מעל מעקה הבטיחות הסמוך לכביש ונחבט בחזהו. בשלב זה נמלטו המשיבים מהמקום עם שני כלי הרכב. ברכבו של המתלונן השלישי היו מכשיר פלאפון
ו-400ש"ח במזומן. בגין מעשים אלה מואשמים המשיבים בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין; גניבת רכב לפי סעיף
413ב(א) לחוק העונשין, והמשיב 2 - גם בעבירה של נהיגה בזמן פסילה.

על-פי האמור באישום הרביעי, ביום 11.8.08 בשעות הבוקר המוקדמות, גנבו המשיבים רכב בו נהג אורן קטן, אשר עסק בחלוקת עיתונים בישוב עין חמד. בגין מעשים אלה מואשמים המשיבים בעבירה של גניבת רכב והמשיב 2 גם בעבירה של נהיגה בזמן פסילה.

2.         ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס העבירות המיוחסות למשיב באישום הרביעי. ואולם, לדבריו, אין ראיות לכאורה להוכחת יתר האישומים.

ב"כ המשיב טוען, באשר לאישום הראשון, כי אכן היה אירוע של חטיפת מכשיר פלאפון מידיו של המתלונן הראשון ומכירתו במוסררה, אך המשיב לא היה שותף למעשים אלה והדבר התגלה לו רק בדיעבד. המשיב אף ביקש מהמשיב 3 להשיב למתלונן הראשון את מכשיר הפלאפון. אשר לנסיון הדריסה, המשיב מכחיש שהיה נוכח במקום, ואף אם היה ברכב עם המשיבים האחרים, אין המדובר בנסיון דריסה כמתואר בכתב האישום. כמו כן המשיב מכחיש כי טילפן לאחר מכן למתלונן הראשון ואיים עליו.

אשר לאישום השני, המשיב לא היה שותף לגניבת הפלאפון במרמה, על אף שנכח במקום. מעשה הגניבה בוצע על-ידי המשיב 3, והמשיב אשר ישב ברכב לא היה מעורב בו.

אשר לאישום השלישי, המשיב מכחיש כי היה במקום. לטענתו, המתלונן אף אינו מזהה אותו כמי שהיה שותף לגניבת הרכב ולנסיון הדריסה.

3.         אשר לאישום הראשון, המתלונן הראשון, בחור כבן 17, מסר בהודעתו מיום 2.8.08 כי ביום 31.7.08 פגש את שלושת המשיבים המוכרים לו מאבו גוש אשר נסעו ברכב הפיאט האדום ועצרו לידו. המשיב 3 ביקש מהמתלונן הראשון את מכשיר הפלאפון שלו וכן סכום של 50ש"ח, עבור המשיב 2, כמתואר בכתב האישום, ומיד לאחר שהמתלונן הראשון עשה כן, ברחו השלושה מן המקום ברכב הפיאט האדום, שהיה מונע כל העת. המתלונן הראשון הוסיף, כי " בזמן שרמזי [המשיב 3] ברח שריף [המשיב] הוציא את הראש שלו מהרכב ואמר לי תיזהר אל תתקשר אלינו" (בשורה 18). המתלונן הראשון מסר הודעה נוספת ביום 9.8.08. על-פי האמור שם, ביום 8.8.08, בשעות הערב, היה המתלונן הראשון במכולת באבו גוש, וכשיצא משם הגיעו שלושת המשיבים ברכב הפיאט האדום, שהיה נהוג על-ידי המשיב 3. " הוא [המשיב 3] נסע לכיוון שלי במהירות וכמעט דרס אותי. אני בשניה האחרונה עליתי למדרכה. אם לא הוא היה עולה עלי..." (בשורות 6-7). לאחר מכן, בשעות הלילה המאוחרות, התקשרו השלושה אל המתלונן הראשון " ודיבר איתי שריף [המשיב] ואמר לי: 'הגשת תלונה אה? אני יודע איך אני אוציא את הראש שלך מהמקום', וסגר את הטלפון" (בשורות 16-17).

אשר לאישום השני, מהודעותיהם של המתלונן השני וחברו עולה, כי המשיב נהג ברכב הפיאט האדום והיה שותף מלא למעשה הגניבה. המתלונן השני תיאר את חלוקת התפקידים בין השלושה, ולדבריו " זה שנהג הסתכל עלי וכל שניה אמר לי לא לדאוג" (הודעה מיום 17.8.08, שורה 7). החבר אמר, כי כאשר המשיב 3 נכנס למכונית עם הפלאפון של המתלונן השני בידו, " ...הנהג נתן גז, זה קרה ליד האוטו ממש. איך שהלך לאוטו, תומר [המתלונן השני] הלך אליו, והנהג אמר לו אל תדאג ואז התחיל לנסוע אחורה ואמר הנה אני חונה... ונתן גז וברח" (הודעה מיום 7.8.08, שורות 6-8).

אשר לאישום השלישי, המתלונן השלישי לא זיהה במסדר זיהוי את המשיב כמי שישב ברכב ליד הנהג ו" שיחק את עצמו מעולף בתוך הפיאט אונו בהתחלה" (הודעה מיום 17.8.08 בשורות 28-29). המתלונן השלישי זיהה כאותו שותף ניצב אחר במסדר הזיהוי (סאברנה עלי) לפי פניו במידת וודאות של 100%. בהודעה שמסר לאחר מכן הוסיף: " אני זיהיתי אותו [את הניצב] אבל היה עוד מישהו שם החמישי מצד שמאל שהיה ממש דומה לו וגם עברתי בין שניהם כי לא הייתי בטוח אבל בסוף החלטתי שזה שזיהיתי הוא האדם שהיה מעורב" (הודעה מיום 20.8.08, שורות 4-5). אותו ניצב חמישי מצד שמאל הוא המשיב. בהקשר זה יוער, כי גם המתלונן השני, אשר זיהה את המשיב, התלבט בינו לבין אותו ניצב (סאברנה עלי) וכן ניצב נוסף. לבסוף הצביע על המשיב כמי שהיה מעורב בעבירה והוסיף, כי השלושה דומים בפנים.

4.         המשיב מסר מספר הודעות. בהודעתו מיום 7.8.08 כרך עצמו באירועים מושא האישום הראשון, ואולם לדבריו סבר שהמשיב 3 החזיר את הפלאפון למתלונן הראשון. רק לאחר שנסעו למוסררה, התברר למשיב שהטלפון נמכר על-ידי המשיב 3. המשיב הכחיש שאיים על המתלונן הראשון בצעקות מן הרכב הנוסע והוסיף: " לא היה דבר כזה אולי מישהו אחר צעק אני לא זוכר מי" (בשורה 40). כמו כן, המשיב הכחיש כל מעורבות בנסיון הדריסה של המתלונן הראשון והאיומים כלפיו (הודעה מיום 17.8.08, שורות 22-34). אשר לאמור באישום השני, אישר המשיב כי היה במקום, אך לדבריו לא היה מעורב כלל באירוע, והיה זה המשיב 3, לבדו, שלקח את מכשיר הפלאפון ונסע מן המקום. המשיב הכחיש כי הוא זה שנהג ברכב הפיאט האדום, ואמר כי הוא "חושב" שהמשיב 3 נהג. בהודעה שמסר ביום 18.8.08 הוסיף: " דבר ראשון לא נהגתי, כי יש לי פסילה. דבר שני, שאני מודה שרמזי [המשיב 3] לקח לא [צ"ל לו] את הטלפון אבל לא ידעתי אלה [צ"ל אלא] שנסענו משם" (שורות 22-23).

בכל הנוגע לאישום השלישי, הכחיש המשיב כי הצטרף לחבריו לאותה נסיעה וטען כי לא היה במקום כלל (הודעה מיום 17.8.08, שורות 5-6, הודעה מיום 18.8.08, שורות 11-15).

5.         התמונה המצטיירת מן המקובץ היא, כי בכל הנוגע לאישומים הראשון והשני, קיימות ראיות לכאורה מספקות להוכחת העבירות המיוחסות למשיב.

אשר לאישום הראשון, המתלונן הראשון מכיר את המשיב ותיאר באופן ברור את חלקו הן בגניבת מכשיר הפלאפון והן באירוע השני של נסיון הדריסה והאיומים שבעקבותיו. על-פי דבריו של המתלונן הראשון, היה המשיב שותף מלא לכל האירועים המתוארים באישום הראשון, ואף איים על המתלונן הראשון בשתי הזדמנויות (מבעד לחלון הרכב הנוסע ובטלפון). בכל הנוגע לעבירה של סיכון חיי אדם, יש בדברי המתלונן הראשון בהודעתו בדבר הנסיון לדרוס אותו, כמובא לעיל, כדי להוות ראיה לכאורה להוכחתה.

אשר לאישום השני, מדברי המתלונן השני וחברו עולה כי המשיב היה חלק מן החבורה שהיתה בתחנת הדלק שואבה ופנתה אל המתלונן וחברו. הפניה בנוגע למכשיר הפלאפון נעשתה אמנם על-ידי המשיב 3, אך שני המשיבים האחרים, ובהם המשיב, היו במכונית שעמדה בסמיכות, ואף המשיב, שנהג ברכב, פנה בדברים אל השניים. המשיב  הרגיע אותם ואמר להם לא לדאוג, אך מיד כשנכנס המשיב 3 לרכב כשבידו מכשיר הפלאפון, נמלטו השלושה מן המקום. נסיונו של המשיב להמעיט ממעורבותו ברור ומובן, ובמיוחד מובנת הכחשתו את הנהיגה ברכב הפיאט האדום לנוכח היותו פסול מלקבל רשיון נהיגה. ואולם, אין בדבריו של המשיב כדי לפגום בדיות גרסותיהם של המתלוננים כראיה לכאורה.